<h1>אור זרוע — ע"ז</h1>
<h2>דף כח.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] מתני' אלו אסורין ואיסורן בכל שהן. מקום שנתערב שם אפילו אחד באלף אוסרין את כולן. יין נסך חבית באלף חביות וע"ז [צורה] שעבדוה ונתערבה באלף [צורות] שאינו ע"ז. ועורות לבובין דהוו נמי איסורי הנאה כדאיתא בפ' אין מעמידין [כ"ט ע"ב]. וצפורי מצורע שחוטות אבל חיות שלוחות לא מיתסרי בהנאה דלא אמרה תורה שילוח לתקלה. וחולין שנשחטו בעזרה איסור' הנאה ובמסכת קידושין [נ"ז ע"א] מפרש להו. ושיער נזיר דאיסורי הנאה הוא דכתיב [במדבר ו'] ונתן על האש אשר תחת זבח (שלמיו) [השלמים]. ופטר חמור דאסיר בהנאה כל זמן שלא נפדה ואפילו ר' שמעון דפליג בפטר חמור לאחר עריפה מודה דמיתסר בהנאה במסכת בכורות [י' ע"ב]. ובשר בחלב. חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונאסרה בנותן טעם וחזרה ונתערבה באלף חתיכות אוסרת את כולן בהנאה. ושור הנסקל. ועגלה ערופה אסורה בהנאה כדאמ' באין מעמידין [כ"ט ע"ב] כפרה כתי' בה כקדשים. ושעיר המשתלח. הרי אלו אסורין ואיסורן בכל שהו.
[ע"ז ע"ד ע"א] מתני' בשר בחלב. פירש"י זצ"ל ויש שלמדין ממשנתינו דבשר בחלב במשהו. וסבורים דהאי בכל שהו דקתני טיפת בשר שנפלה לתוך קדירה של חלב אפילו אין בה נותן טעם. וטעות הוא בידם. דהא מתני' מתפרש בגמרא דבר שבמנין קתני כגון חתיכות בחתיכות משום דדרכו לימנות חשיב ולא בטיל. ואי בשר שנתערב טעמו בחלב קא מיירי אף בטיפת חלב שנפל' לקדיר' של בשר מי הוי דבר שבמנין. ועוד הא אוקימנא [לעיל ע"ג ע"ב] כל איסו' שבתור' שלא במינן בנותן טעם. ואפי' לרב ושמואל דאמרי במשהו בשלא במינן בנותן טעם. ובכולה ש"ח [חולין ק"ח ע"א] איירינן בשר בחלב בנותן טעם. בשר שנפל בחלב צונן. פסק ר"ת זצ"ל דאם שהה יותר מיום אחד דאסור משום דהוי ככבוש. והביא ראי' מפ' אלו עוברין [פסחים מ"ד ע"ב] דמסיק התם בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי. משמע הא יותר מיום אחד אסור והיינו טעמא דחשבינן ליה כבוש. ובפרק כל הבשר [חולין קי"א ע"ב] אמר שמואל מלוח הרי הוא כרותח. כבוש הרי הוא כמבושל ומפליט ובולע. ובההיא דלעיל [ס"ט ע"א] גבי עכברא בשיכרא דמשערי' בששים אע"ג דצונן אלא משום דכבוש הרי הוא כמבושל ומפליט ובולע דהא שהה יותר מיום אחד. והכי נמי משמע בפ' בצל תרומו' שהכבוש מבליע ומפליט. מיהו נראה בעיני דלא אסיר אלא מדרבנן. דכבוש הרי הוא כמבושל היינו לענין פליטה ובליעה. אבל לא הוי כמבושל לענין ללקות עליו משום לא תבשל גדי בחלב אמו. וריב"א זצ"ל אסר אפי' יום אחד וכן כל איסור צונן ביום אחד בולע ואסיר. מדקאמר חידוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי. ואי לא בלע מאי חידוש' אלא ש"מ דבלע. וכיון דבלע אסור מדרבנן. סתם לן תנא במתניתין דבשר בחלב אסור בהנאה. כדאמ' בגמרא דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. וכן סתם לן פ' בתרא דתמורה [ל"ג ע"ב] תנן ואלו הן הנקברין ובשר בחלב. ותנן פ' האיש מקדש [קידושין נ"ו ע"ב] המקדש בבשר בחלב אינה מקודשת. ואמ' בגמ' [נ"ז ע"ב] בשר בחלב מנא לן דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבשל גדי בחלב אמו. לא תבשל שלשה פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. מתני' דלא כי האי תנא דתני ר' שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנא' [דברים י"ד] כי עם קדוש [אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר [שמות כ"ב] ואנשי קודש] תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. מדקאמר מתני' דלא כי האי תנא משמע דלית הילכתא אלא כסתמי דמתני'. והכי נמי סברי ר' ותני דבי ר' ישמעאל ואיסי בן יהודה בפרק כל הבשר [קט"ו ע"ב]. והכי נמי סבר רב אשי [שם קי"ד ע"ב] דאמר רב אשי מנין לבשר בחלב שהוא אסור באכילה ת"ל [דברים י"ד] לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. אין לי אלא באכילה בהנאה מנין מדר' אבהו כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. הילכך הכי הילכתא דבשר בחלב אסור בהנאה. הילכך קדירה שבשלו בה בשר בחלב הרי נאסר' בהנאה. מידי דהוה אחרס הדרייני והדרדורים והרוקבאות של גוים. ואם שוב בישלו בה היתר אסור באכילה אע"פ שאינה בת יומא דבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא לשאינה בת יומא. ואם בת יומא היא הרי כל המאכל אסור ולית ליה תקנה. ואם אינה בת יומא ישליך דמי הקדירה לנהר והמאכל מותר דהשתא אינו נהנה מן הקדירה שהרי הפסיד את דמיה. ומה שפלטה טעם לפגם הוא ושרי טפי מסתם יינם. דאפילו יין ביין מותר בהנא' חוץ מדמי אותו היין כדפרי' לעיל. וכיוצא בזה פסק רבינו שמואל זצ"ל לעיל פרק כל הצלמים כדפרי' לעיל. יש להסתפק בשר בחלב שאסרו חכמי' כגון ששהה בצונן יותר מיום אחד כדפרי' לעיל. או על ידי מליחת יום אסרו אותו דוקא באכילה ולא בהנאה או שמא בהנאה נמי אסרו אותו. ולכאורה יש להוכיח מפרק אין מעמידין [ל"ה ע"ב] דמפ' שמואל טעמא דגבינה אסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. ורב חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ. ורב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה. ופרכינן ולרב חסדא ולרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה קשיא. ואילו לשמואל [לא] קא פריך אע"ג דהוי בשר בחלב ש"מ דלא אסרו אותו כי אם באכילה. מיהו י"ל דה"ק בשלמא לשמואל ספק העמידוה בעור קיבת נבילה ספק העמידוה במילי אחריני שאין בהם איסורא כגון כמהין ופטריות שקורין בלשון כנען גוביצי כי לחומץ ושרף אין לחוש שאין דרכם בכך. אלא לרב נחמן ולרב חסדא דאמרי שהן רגילין להעמיד באיסורי הנאה ליתסור בהנאה מספיקא. מיהו אי ידעינן שהעמידוה בעור קיבת נבילה הכי נמי דאסירא בהנאה מיהו דוחק הוא זה. הילכך המתיר בהנאה אין מוחין בידו כל כמה דלא אשכחן ראיה לאיסורא.
<h2>דף לג:</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] מתני' בשר בחלב. פירש"י זצ"ל ויש שלמדין ממשנתינו דבשר בחלב במשהו. וסבורים דהאי בכל שהו דקתני טיפת בשר שנפלה לתוך קדירה של חלב אפילו אין בה נותן טעם. וטעות הוא בידם. דהא מתני' מתפרש בגמרא דבר שבמנין קתני כגון חתיכות בחתיכות משום דדרכו לימנות חשיב ולא בטיל. ואי בשר שנתערב טעמו בחלב קא מיירי אף בטיפת חלב שנפל' לקדיר' של בשר מי הוי דבר שבמנין. ועוד הא אוקימנא [לעיל ע"ג ע"ב] כל איסו' שבתור' שלא במינן בנותן טעם. ואפי' לרב ושמואל דאמרי במשהו בשלא במינן בנותן טעם. ובכולה ש"ח [חולין ק"ח ע"א] איירינן בשר בחלב בנותן טעם. בשר שנפל בחלב צונן. פסק ר"ת זצ"ל דאם שהה יותר מיום אחד דאסור משום דהוי ככבוש. והביא ראי' מפ' אלו עוברין [פסחים מ"ד ע"ב] דמסיק התם בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי. משמע הא יותר מיום אחד אסור והיינו טעמא דחשבינן ליה כבוש. ובפרק כל הבשר [חולין קי"א ע"ב] אמר שמואל מלוח הרי הוא כרותח. כבוש הרי הוא כמבושל ומפליט ובולע. ובההיא דלעיל [ס"ט ע"א] גבי עכברא בשיכרא דמשערי' בששים אע"ג דצונן אלא משום דכבוש הרי הוא כמבושל ומפליט ובולע דהא שהה יותר מיום אחד. והכי נמי משמע בפ' בצל תרומו' שהכבוש מבליע ומפליט. מיהו נראה בעיני דלא אסיר אלא מדרבנן. דכבוש הרי הוא כמבושל היינו לענין פליטה ובליעה. אבל לא הוי כמבושל לענין ללקות עליו משום לא תבשל גדי בחלב אמו. וריב"א זצ"ל אסר אפי' יום אחד וכן כל איסור צונן ביום אחד בולע ואסיר. מדקאמר חידוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי. ואי לא בלע מאי חידוש' אלא ש"מ דבלע. וכיון דבלע אסור מדרבנן. סתם לן תנא במתניתין דבשר בחלב אסור בהנאה. כדאמ' בגמרא דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. וכן סתם לן פ' בתרא דתמורה [ל"ג ע"ב] תנן ואלו הן הנקברין ובשר בחלב. ותנן פ' האיש מקדש [קידושין נ"ו ע"ב] המקדש בבשר בחלב אינה מקודשת. ואמ' בגמ' [נ"ז ע"ב] בשר בחלב מנא לן דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבשל גדי בחלב אמו. לא תבשל שלשה פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. מתני' דלא כי האי תנא דתני ר' שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנא' [דברים י"ד] כי עם קדוש [אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר [שמות כ"ב] ואנשי קודש] תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. מדקאמר מתני' דלא כי האי תנא משמע דלית הילכתא אלא כסתמי דמתני'. והכי נמי סברי ר' ותני דבי ר' ישמעאל ואיסי בן יהודה בפרק כל הבשר [קט"ו ע"ב]. והכי נמי סבר רב אשי [שם קי"ד ע"ב] דאמר רב אשי מנין לבשר בחלב שהוא אסור באכילה ת"ל [דברים י"ד] לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. אין לי אלא באכילה בהנאה מנין מדר' אבהו כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. הילכך הכי הילכתא דבשר בחלב אסור בהנאה. הילכך קדירה שבשלו בה בשר בחלב הרי נאסר' בהנאה. מידי דהוה אחרס הדרייני והדרדורים והרוקבאות של גוים. ואם שוב בישלו בה היתר אסור באכילה אע"פ שאינה בת יומא דבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא לשאינה בת יומא. ואם בת יומא היא הרי כל המאכל אסור ולית ליה תקנה. ואם אינה בת יומא ישליך דמי הקדירה לנהר והמאכל מותר דהשתא אינו נהנה מן הקדירה שהרי הפסיד את דמיה. ומה שפלטה טעם לפגם הוא ושרי טפי מסתם יינם. דאפילו יין ביין מותר בהנא' חוץ מדמי אותו היין כדפרי' לעיל. וכיוצא בזה פסק רבינו שמואל זצ"ל לעיל פרק כל הצלמים כדפרי' לעיל. יש להסתפק בשר בחלב שאסרו חכמי' כגון ששהה בצונן יותר מיום אחד כדפרי' לעיל. או על ידי מליחת יום אסרו אותו דוקא באכילה ולא בהנאה או שמא בהנאה נמי אסרו אותו. ולכאורה יש להוכיח מפרק אין מעמידין [ל"ה ע"ב] דמפ' שמואל טעמא דגבינה אסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. ורב חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ. ורב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה. ופרכינן ולרב חסדא ולרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה קשיא. ואילו לשמואל [לא] קא פריך אע"ג דהוי בשר בחלב ש"מ דלא אסרו אותו כי אם באכילה. מיהו י"ל דה"ק בשלמא לשמואל ספק העמידוה בעור קיבת נבילה ספק העמידוה במילי אחריני שאין בהם איסורא כגון כמהין ופטריות שקורין בלשון כנען גוביצי כי לחומץ ושרף אין לחוש שאין דרכם בכך. אלא לרב נחמן ולרב חסדא דאמרי שהן רגילין להעמיד באיסורי הנאה ליתסור בהנאה מספיקא. מיהו אי ידעינן שהעמידוה בעור קיבת נבילה הכי נמי דאסירא בהנאה מיהו דוחק הוא זה. הילכך המתיר בהנאה אין מוחין בידו כל כמה דלא אשכחן ראיה לאיסורא.
